בפני המחלוקת בין התובע לנתבעת 2, בשאלת חבותה המשפטית של הנתבעת 2 לפצות את התובע, בגין נזקים שנסובו לרכבו, בתאונת דרכים עם רכב בו נהג הנתבע 1 (להלן: "התאונה"), לנוכח טענתה של הנתבעת 2 כי הנתבע 1 אינו משתף עמה פעולה, לברור נסיבות האירוע.
במישור העובדתי, טוען התובע כי הנתבע 1 מסר לנתבעת 2 הודעה אודות התאונה, ואף נאות להפגש עם חוקר מטעמה, אלא שהאחרון איחר לפגישה שקבעו. הנתבעת 2 מכחישה את הדברים ולשיטתה הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה, לא התייצב לבית המשפט ולא שיתף פעולה בחקירה.
אין בדעתי להכריע עתה בשאלות העובדתיות אודות שיתוף הפעולה שבין הנתבעים, בהעדר ראיות, מלבד טיעוני הצדדים.
יחד עם זה, יש מקום לברר, במישור העקרוני, אם התביעה נעדרת עילה כלפי הנתבעת 2 כטענתה.
ב"כ הצדדים הגישו פסיקה לעניין זה. הנתבעת 2 מבקשת להסתמך על פסק דינו של כב' בימ"ש השלום בנצרת בתא"מ 6938/07 דהאמשה סמיר נגד עבאס מוחמד ואח', שם נקבע כי לנוכח העדר שיתוף הפעולה המוחלט של המבוטח עם המבטחת, פטורה היא מחבותה.
מאידך, הועברה לעיוני פסיקה מקיפה, לרבות של בית המשפט המחוזי הנכבד בירושלים, לפיה יש ליישם את הוראות סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, על פיו מחוייבת המבטחת, שביטחה בביטוח אחריות, לשאת בתגמולי ביטוח כלפי צד ג', לפי דרישתו, ובלבד שהתריעה לפני המבוטח 30 יום מראש והוא לא התנגד לתשלום התגמולים.
ההלכה הנוהגת איננה כפי שנקבע בפסה"ד הנ"ל של בית המשפט השלום הנכבד בנצרת.
הדין קובע, על יסוד פרשנות סעיפים 22-24 ו- 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, כי במקרים מסוימים, יש וחברת הביטוח תהא פטורה מתשלום התגמולים לצד ג', אולם כזאת יהיה רק במקום שבו, הוכיחה במידה המוטלת עליה (ואין זה נטל קל) כי אי שיתוף הפעולה מצד המבוטח הכביד ביותר על בירור החבות, ולולא העדר שיתוף הפעולה הייתה פטורה מחבות או זכאית להקטנתה (ראו הפסיקה שצוטטה בפסק דינה של כב' השופטת ברק-נבו בת.א 13659/05 דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נגד הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ).
הדברים הובהרו בפסיקתו של כב' השופט עדיאל בבר"ע (י-ם) 2180/06סתי ואח' נגד ביטוח ישיר אי. די. איי ואח':
"לפיכך, כדי לפטור עצמו מחבות או כדי להפחית את חבותו, המבטח נדרש להוכיח ראשית, שאם היה המבוטח משתף עמו פעולה כנדרש באותם סעיפים, המבטח היה חייב בתגמולי ביטוח נמוכים יותר או היה פטור לחלוטין מתשלום תגמולי ביטוח. שנית, על המבטח להוכיח את שיעור תגמולי הביטוח שהיו נחסכים ממנו אם המבוטח היה משתף פעולה.
במקרה שלפנינו, בית המשפט קמא קבע, כפי שכבר נאמר, ש"הנתבעים 3 ו- 4 לא שיתפו פעולה עמה [עם המבטחת] לצורך בדיקת הכיסוי הביטוחי" ועל כן יש למחוק את התביעה. בכך בית המשפט שגה. שכן באי שיתוף פעולה אין כדי לפטור את המבטחת מחבותה, אלא אם הדבר מונע את הקטנת החבות".
לנוכח האמור, אינני מוצאת כי התביעה נעדרת עילה כלפי הנתבעת 2 ולפיכך אין מקום לסילוק התביעה כנגדה על הסף. יהא על הנתבעת 2 להוכיח את שני המבחנים שנקבעו כמפורט לעיל, על מנת שתופטר מחבותה או שהיא תוקטן.
למעלה מן הצורך אעיר, כי במקרה שנדון בפני השופטת ברק-נבו, הוכח שלא ניתן בידי המבטחת לקבוע את זהות הנהג ברכב המבוטח על ידה בעת התאונה, לאור העדר שיתוף פעולה עם המבוטח, ולמרות זאת, חויבה לשאת בתגמולי הביטוח משום שלא הוכיחה כי לו היה המבוטח משתף עמה פעולה, היתה מופטרת או זכאית להפחתת התגמולים.
הבקשה לסילוק התביעה נדחית, איפוא. הישיבה הבאה תתקיים ביום 27.12.12 שעה 09:40.
הנתבעת 2 תשא בהוצאות בסך 1,700 ש"ח.
ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ג, 01 דצמבר 2012, בהעדר.